החלטה בתיק ע"א 60216-07-13

1.      לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובת המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין מושא הערעור - להידחות.

2.      כבר בפתח הדברים יש להבהיר שהבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ובכלל זה עיכוב ביצוע פינוי המבקשים (המערערים) מהנכס עד לתשלום מלוא הסכום שנקבע עבור "דיור חלוף" במסגרת החלטת בית המשפט קמא מיום 30.6.11 והפסיקתא מיום 19.12.12, אינה עולה בקנה אחד עם הודעת הערעור. במסגרת הודעת הערעור לא התבקש הסעד של ביטול ההחלטה בעניין פינויים של המערערים, אלא אך ביטול אותן ההוראות הנוגעות לעיכוב ביצוע תשלום חלק מהסכום שנקבע בהחלטה מיום 30.6.11 כתשלום עבור דיור חלוף. מכאן שהבקשה אינה מתכתבת עם הודעת הערעור. לאמיתו של דבר נראה שאף אין היא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, אלא בקשה למתן הוראת ביניים שמשמעה קבלת הערעור לגופו באופן מלא. קביעה לפיה לא יפונה הנכס עד לתשלום מלוא הסכום למערערים משקפת, למעשה, את הסעד המבוקש בהודעת הערעור עצמה. דומה כי במצב דברים מעין זה יש להחיל את העקרונות החלים על צו עשה בהליכי ביניים, על המשוכה הגבוהה המוטלת על המבקשים.

3.      גם לגוף העניין לא היה מקום להיעתר לבקשה. אף לו היה מקום לקבוע כי יש ממש בטענות בנוגע לסיכויי הערעור, נראה שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק ביותר לטובת הקונים. המערערים, טוענים כי כל עוד לא ישולם להם מלוא הסכום שנקבע עבור דיור חלוף בהחלטה מיום 30.6.11 (350,000$) לא יעלה בידם רכוש דיור חלופי, ויהא עליהם למצוא פתרון זמני בשכירות. הקונים הבהירו בתגובתם, מאידך, כי מדי חודש בחודשו נגרם להם נזק בסכום של 17,000 ש"ח ומע"מ בשל אובדן דמי שכירות על מחצית שטח המקרקעין בו מצויה דירת המערערים, ובנוסף לו נגרם להם נזק ניכר ביותר בשל תשלום ריביות לבנק (כל זאת בהקשר להסכם הרכישה במסגרתו רכשו את המקרקעין, בהם נמצאת גם דירת המערערים, בסכום של 27,000,000 ש"ח, ששולם במלואו). העמדת נזק זה של הקונים מול האפשרות שלמערערים יגרם חסרון כיס בשווי דמי שכירות לחודשים מספר, עד שידון הערעור ויוכרע, מביאה למסקנה לפיה יש להעדיף את הקונים. יובהר בהקשר זה כי טענות המערערים בערעור כלל אינן מוסבות כלפי הקונים, אלא כלפי החלטת בית המשפט להורות על הפקדת חלק משמעותי מהסכום בחשבון נאמנות עד לפתרון מחלוקת בין המערערים לצדדים שלישיים, ואין מקום לפגיעה כספית קשה בקונים אך בשל קיומה של מחלוקת זו שהקונים אינם צד לה.

4.      בשולי הדברים אעיר כי טענות המערערים בנוגע לנזק שייגרם להם אינן עולות לכאורה בקנה אחד עם הצהרת בא-כוחם בדיון שהתקיים לפני בית המשפט קמא ביום 21.7.13, לפיהן יוכלו מרשיו להתפנות מהנכס בתוך 15 יום אם ישולם להם הסכום (עמ' 24 לפרוטוקול, שורות 12-11). ניתן היה לצפות שאם יוסדה הצהרה זו על הסכם לרכישת מקרקעין שהמתין לחתימת המערערים - לא היו אלה נמנעים מלהציגו במסגרת הבקשה שלפני. יצויין שבתשובתם לא הגיבו המערערים לטענה זו, ששולבה בדברי המשיבים. דומה איפוא שהכוונה בהצהרת בא-כוחם היתה ליציאה מהנכס, לאחר שנים ארוכות של התדיינות ולאחר מתן פסיקתא כשבעה חודשים קודם לכן, ולמציאת פתרון דיור זמני. דברים אלה נאמרים מעבר לצורך, שכן אף ללא הנמקה זו היה מקום לדחות את הבקשה.

5.      לנוכח כל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. שאלת ההוצאות בגין בקשת ביניים זו תוכרע במסגרת פסק-הדין בערעור.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,  י"ט אלול תשע"ג, 25 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: